"עלילות דם" הוא כינוי לסיפורי בדים שסופרו על ידי אירופאיים על יהודים במהלך ההיסטוריה, כאשר הראשונות שבהן, היו אלו שבהן האשימו את היהודים שהם משתמשים בדם של ילדים לחג הפסח. מכאן השם: "עלילות- דם".

עלילות מסוג זה תפסו תאוצה בולטת בעיקר בימי הביניים. אמנם, לא היה אז טיקטוק ואינסטגרם, אבל היו בהחלט "משפיענים" שעבדו דרך "מדיה" חדשה ומרגשת שהופיעה לא מכבר- הדפוס, שאיפשר לעלילות אלו להתפשט כשדה באש קוצים.

במובן הזה, אחד ההישגים הראשונים והבולטים של הדפוס האירופאי, שהומצא סביב 1450, היה להפיץ את הסיפור על "סיימון מטרנטו"- פעוט בן שנתיים בצפון איטליה, שמת בנהר ושהקהילה היהודית הואשמה ברציחתו ושימוש בדמו לצורך הפסח.

ה"משפיענים" של אותה התקופה- הפיצו את עלילת הדם על סיימון, דרך אלפי עלונים, הדפסי עץ, יצירות אומנות, וספרים. הדמות הבולטת בקרב משפיענים אלו היה אדם בשם יוהנס הינדרבך, בישופ שראה את עצמו כהומניסט ואנטי דוגמטי- במובן שהוא היה מלא ביקורת על הכנסייה הקתולית. הוא היה חלק מה"רנסנס הצפוני" שהוביל לעלייתה של הפרוטסטנטיות. בנוסף להיותו פעיל חברתי בעיני עצמו, הינדברך גם נטר טינה לוותיקן בגלל שהם סירבו לקדם את הקריירה שלו. הוא חש שהוא מאבד השפעה. אבל- הוא מצא דרך לקבל השפעה זו מחדש דרך הפצת העלילה של סיימון- שאותו הוא ביקש להפוך ל"קדוש ( מרטיר ) רשמי".

יוהנס הינדברך לא עבד לבד. הוא השתמש בקהל של משפיענים שהפיץ את הרעל שלו, לא פחות מ 30 אנשי כמורה ותיאולגיים שעבדו מסביב לשעות ויצרו מידע בלתי פוסק אודות המקרה של סיימון. הינדברך לא הסתפק בכך, אלא גם גייס "אנשי מדע" שיעידו לטובתו ונגד היהודים. ג'יואבני מאטייה, רופא בעל דיפלומות, בדק את הגופה של סיימון ונתן חוות דעת מפוברקת לחלוטין, שהוא אכן נטבח על ידי יהודים, וגם עבר ברית מילה על ידם.

הינבדרך גם גייס את אנשי התרבות של זמנו. המשורר רפאל זובנזיבי, פרסם שירי הלל ל"סיימון הקדוש" ועל היהודים שעוללו לו דברים נוראיים. בנוסף, היו עוד עדויות שנאספו- כולל עדויות מיהודים שהתנצרו, בעלי חובות ליהודים שרצו לסגור איתם חשבון, ועוד כל מיני אנשים בעלי אופי קונספירטיבי שהצטרפו לעגלה הדוהרת.

היהודים ניסו לשווא להגן על עצמם מעלילות דם אלו. הם פנו לאפיפיור ולדוכס מסאבוי להגן עליהם. הדוכס מסאבוי כינה את ההאשמות נגד היהודים: "שגעון". האפיפיור והדוכס, הורו להפסיק את הפעילות של ה"כת של סיימון". אך ללא הועיל. הינדברך הבין שהוא עלה על מגרפת לייקים רצינית, ולא התכוון להפסיק. הוא המשיך להפיץ את העלילת שלו בכל אירופה, ובמהרה עלילות דם נוספות הומצאו על היהודים. פוגרומים רחבי היקף החלו להתרחש בערים שונות. למותר לציין שכל הקהילה של טרנטו נחרבה. נחסוך את הפרטים לקוראים.

ולצערם של היהודים, כשהמהפכה הפרוטסטנטית התחילה לקבל תאוצה, גם הוותיקן הבין שהוא יכול לגייס לטובתו את הסנטימנט האנטי יהודי. הוא הפך את סיימון לקדוש רשמית, והחל לקחת חלק גובר בתעמולה נגד היהודים.

שני הצדדים של המפה הפוליטית, פרוטסטנטים וקאתולים כאחד, הפכו את היהודים לשעיר לעזאזל במלחמת התרבות שלהם.