.png)
חי, צומח ודומם. איך שלושת הרבדים האלה מתקיימים בחיינו?
את הרובד של הצומח, למדתי מכתיבת ספרים. אני כותב עמוד אחד בכל יום. מעט מאד יחסית. אבל בסופה של שנה יש לי 365 עמודים. לא משנה אם בא לי, לא בא לי, יש לי מוזה, אין לי מוזה. קודם כל, אני יושב מול המחשב, פותח את ה word. קשה לשכנע את עצמי לשבת כשאני בעמוד 12 בלבד. אבל אם יש אמונה בכוח הצומח, זה קורה כדי לצמוח, צריך לשים את עצמך בקרקע, ולפתוח את עצמך קצת אל השמש. לא יותר מדי. יום אחרי יום זה מתרחש. אתה כמעט לא שם לב, וזה גודל, מה שהנחת הופך לעץ. אנשים לא שמים לב, אבל הם עצמם גדלים כל יום קצת. אם הם מניחים את עצמם בקרקע טובה, מאפשרים לטל לגעת בהם, לאט לאט הם צומחים. עשר שנים- עשרים שנה. צריך להאמין שהקצת של כל יום שלך הוא משמעותי, גם אם לא רואים משהו גרנדיוזי. ידיד שלי סיפר לי פעם על צמח שהיה לו בסלון במשך שנה והוא חשב שהוא מת- ואז באישון לילה הוא הוציא פרח ססגוני ומרהיב מאין כמותו. זה הצומח שבנו.
הרובד החי, הוא עליית מדרגה. להיות בחיים פירושו להיות בתנועה. צומח הוא גם בתנועה, אבל איטית ומדודה. להיות חי זה האפשרות לעשות שינוי גדול. במובן מסויים, להתנתק מהקרקע לרגע. אני תוהה אם צמחים מסתכלים עלינו הולכים כמו שאנחנו מסתכלים על ציפורים עפות. "איך הם עושים את זה"?! הם בטח שואלים את עצמם. לדעתי, אי אפשר להתנתק מהקרקע אם אתה רק מחובר ליסוד הצומח שבך, היום יומי. יסוד החי עבורי, הוא יסוד עם רגליים. רגליים הן הכנפיים האנושיות. הן גדולות, מגושמות לעיתים, חזקות. החיים זה דבר גדול, מגושם לעיתים. היכולת לחיות, זה היכולת לקבל את הגודל שלך, את ההגשמה שלך, ואת החוזק שלך לשרוד בסערה שאתה עצמך מביא לעולם. איך להתמודד עם האתגרים של הסערה הזאת, למדתי מהמקלחות הקרות. החלק הכי קשה במקלחת הקרה, זה השניות הראשונות. הגוף נכנס להלם. אבל אחרי כמה שניות, ואחרי שמתרגלים נשימה עמוקה מאד ורגועה גם לצ'אקרת הראש, אז הגוף מתחיל להירגע, ולהבין שאין פה סכנה. ולאט לאט, אני מוצא שאני יכול להישאר במקלחת בהרבה יותר זמן ממה שתכננתי. וזה עוד לימוד: הרגע הראשון הזה, שצריך לעבור אותו, הוא בעיניי משל להתמודדות עם כל פחד משתק. החיים תמיד נותנים לך מחסומים שמציפים פחדים היסטריים. אבל אם אתה צולח את הזעזוע של הרגע הראשון, של הפחד הראשון ( מה יגידו? מה יחשבו? מה יעשו? ), מתוך אמונה בדרכך, אתה תגלה שאתה יכול להתרחב הרבה מעבר למה שחשבת. הלימוד הגדול הוא איך עושים אהבה עם הרגע הראשון הזה, עם ההלם הראשוני הזה של הניתוק מהקרקע החמה והמוכרת. לצפות לזה בחמלה. לכבד את זה. ולעבור דרך זה אל היופי של התרחבותך.
והרובד האחרון שאני רוצה לדבר עליו, הוא הרובד הדומם. בעידן הטכנולוגי המהיר של היום, קשה לכבד את הדומם. האדמה נראית לנו כל כך מיושנת, כל כך לא מעודכנת. אנחנו אומרים על אנשים מסויימים שהם מ"עידן האבן" ולא מ"עידן הצידיים- לקטים", כיוון שעידן האבן נשמע מעליב יותר.
עבורי, הרובד הדומם, זה זמן שטיפת כלים, טיאטוא הבית. שינה. זה הזמן שבו אני מאפשר לעצמי להרפות מכל התוכניות הגדולות. לשחרר את הכל, לכבות את האור ואת הכריזמה. לא לענות את התגובה המוחצת למי שתקף, לא לסיים עד הלילה את הפרוייקט האגדי, לא למצוא את הפיתרון. יש ספינה ושמה דממה, שחוצה את האוקייאנוס של המודע. לתת לה לשוט עבורנו, בלעדינו. אנשים סובלים היום מחוסר שינה, מתנגדים אליה אפילו. ראיתם פעם מהמר להוט מדי בוואגאס? עיניים אדומות, עוד אסימון ועוד אסימון למכונת המזל, רק עוד פעם אחת אני מבטיח. ללמוד לישון, זה לדעת לשחרר את המכונה הזאת. היא לא רוצה לתת לך כסף יותר. לקבל את זה שאין סיבוב נוסף וזה בסדר. לא לחפש את הנעורים האבודים. הלילה הגיע. תן לו להיות. אל תהייה מואר, תהייה לילי.
ואם תאפשר את זה, אני מאמין שמחר החיים יגיעו אליך שוב, כשאתה קצת יותר רפוי, קצת יותר משוחרר מקונספציות. קצת יותר פנוי ללבוש בגדים טובים יותר עבורך.
בלי קשר לכלום, הקמתי דף פייסבוק כדי שאוכל לעשות פרוייקטים ממומנים לציבור הרחב. אשמח שתסמנו לייק לדף ( קישור בתגובה הראשונה ). מי שיעשה לייק יקבל ממני גם קופון הנחה על הקורס המהמם שייפתח בזום באזור מאי: 'נשימת צ'י' ( פרטים בהמשך ). יום מקסים
