.png)
האם ידעתם שבוטוקס מפחית את היכולת לעשות הבעת פנים אמיתיות? הבוטוקס, שהוא רעלן עצבי, מונע העברת איתותים עצביים לעור הפנים, ככה שאנשים שעושים הזרקת בוטוקס רבות מדי נעשים כלואים בתוך הבעת פנים נצחית, עם תזוזה מינימילית אפשרית, ועם מגוון רגשות קטן וקטן שניתן להבעה. יתרה מכך, מחקרים מצאו כי בוטוקוס מפחית לא רק את הבעות הפנים ,אלא גם את עוצמת הרגשות של האדם המוזרק. ( כנראה קשור בתהליכים של mirroring ).
יותר מכך, ההשפעה של בוטוקס היא לא רק על הרגשות שלנו, אלא גם על מערכות היחסים שלנו. למשל, חשבו על האופן שבו באינטראקציה חברתית אנחנו מגיבים בלי סוף לניואנסים של הבעות הפנים של האחר. מרגע שלאחד מאיתנו יש צמצום ביכולת ההבעה הרגשית, העומק והעושר של התקשורת בינינו מתחיל להצטמצם. באופן ממש מעניין, הקפאת הפנים הזאת משפיעה לרעה לא רק על הבעת הרגשות שלנו, אלא גם על הבנת רגשות של אחרים. מחקרים הראו שהזרקות בוטוקס סביב העיניים והמצח קשורים בהפחתה ביכולת של המוזרק לפענח ניואנסים של מצבים רגשיים וגם את רגשות הזולת.
הניסיון הזה לאחוז בנעורים, בהבעת הנעורים הנצחית, היא לטעמי, בדיוק ההיפך ממהות הנעורים. הנעורים עצמם, הם הזרימה הזאת של החיים. הם הירידה הזאת בנהר, ברפסודה של הזמן. במשעול הכוכבים.
הנהר הזה כולל גם את הקמילה הזמנית. דברים חיצוניים מתים, ואם יש רעננות, משהו עמוק יותר, פנימי, פורח. החורף מראה לנו פנים דוממות, בעוד שבעומק האדמה החיים משתרשים. לנסות להילחם בכאב הזה דרך קיץ נצחי מדומה, מביא לנו רק שממה. לנסות להחליף פרחים אמיתיים בפרחים מפלסטיק, זה להילחם בכאב של הסופיות. הפרח האמיתי, נוגע בנו יותר עמוק תמיד מהפרח המלאכותי. הפרח הקפוא לא מגיב ולא מבין. הפרח בר החלוף יודע הכל.
