akiva R

אחד האתגרים המיוחדים של "הילד המחונן", הוא להיות רגיל. היום אדבר על חמישה דרכים לריפוי עצמי שקשורים בקושי זה. למי שלא מכיר את המושג "הילד המחונן", זהו מושג של אליס מילר. דיברתי על זה בעבר לא מעט ואנסה להגיד את הדברים בקצרה: "הילד המחונן" הוא אדם שכילד חש שיש לו משימה חשובה והכרחית למלא עבור המשפחה: כמו לשמור על הנישואים של ההורים, להגן על אמא מהדיכאון שלה, להיות הדבק המגשר במשפחה מתפוררת, וכו' וכו'. ילד כזה מרגיש בילדותו- שאסור לו להיות רגיל- הוא צריך לעשות מעשים יוצאי דופן- כמו להיות מצחיק...

אחד המהלכים הכי גרועים שאדם יכול לעשות במערכות היחסים שלו, זה לגרום לאנשים רגשות אשמה על זה שהם לא בקשר איתו מספיק. אחים ואחיות, הורים וילדים, בני זוג, וחברים- עושים זאת אחד לשני הרבה. זה מהלך מפתה מאד, מין דרך קצרה שהיא ארוכה- שיוצרת אולי שינוי בקשר בטווח הקצר. אבל בטווח הארוך, היא יוצרת שתי בעיות מרכזיות: הבעיה הראשונה: כשאני מכניס לאדם אחר תחושה של אשמה שהוא לא מספיק בקשר איתי, הוא בתת מודע שלו מתחיל לחוות את האינטראקציה איתי כדבר מכביד. גם אם בטווח הקצר, הוא משקיע יותר בקשר בגלל תחושת...

אחד המאפיינים הנפשיים של ה"ילד ההורי"- ילד שנדרש לטפל בהוריו בילדותו מבחינה רגשית ומעשית, הוא תחושה שאסור לו להיות "בינוני". אסור לו להיות "רגיל". על סוגייה זו הצביעה אליס מילר בספרה "הדרמה של הילד המחונן" והיום אני רוצה להסביר את המכאובים של התופעה הזאת, ואת האפשרות לרפואה נוכח קיומה. ילד הורי יוצא מהילדות שלו, בתחושה שיש לו תפקיד מאד משמעותי. הוא לא "סתם" ילד- הוא יכול לעשות דברים יוצאי דופן, הוא יכול להושיע את ההורים ומתוך כך לתחושתו ובבגרותו- גם אנשים אחרים רבים. למשל, מילר הצביעה על כך...