למה אני עושה מקלחות קרות כל בוקר ומה למדתי מזה על החיים? כשאנשים רוצים להשתנות, הם בדרך כלל מוצאים שיש איזשהוא מחסום. אנשים מבטיחים כל מיני הבטחות לעצמם ואז מגלים ש"הם"- הדפוסים שלהם, גדולים יותר ממה שהם רוצים או לא רוצים להיות. לתת מודע שלנו, לא כל כך איכפת מהמודע שלנו. עבור התת מודע, המודע שלנו הוא שכבה דקיקה שהוא מפעיל לכיוונים שהוא רוצה. פרויד דימה זאת לסוס עוצמתי ששולט על הרוכב ולוקח אותו לחשקיו השונים. אני מעדיף לדמות זאת לרכב טסלה שלוקח שליטה על הרכב. "תגיד מה שאתה רוצה, תחשוב מה שאתה רוצה, ותסובב את ההגה לאן שאתה רוצה" אומר התת מודע למודע "כל עוד נוסעים לאן שאני רוצה- הכל טוב. ואם לא, אני אפעיל את המצב האוטומטי- אל תדאג". הייתי אומר שהפער בין המודע לתת מודע שלנו, והקונפליקט המלווה אותו, קיים בנו כל הזמן. אנחנו לא שולטים במחשבות שצצות לנו, ברגשות. אנחנו מופעלים מאד. הדינימיקה הזאת בולטת בעיקר במקומות שאנחנו לא מצליחים להשתנות. השורשים של ההתנהגות, הרגשות והמחשבות שלנו בתחומים שאנחנו מרגישים שאנחנו "לא זזים" בהם, נמצאים עמוק עמוק בתהומות שאין לנו דרך לגשת אליהם באופן קל. וכמו שאומר פרויד- אנחנו לא יכולים לטפל במה שאנחנו לא מודעים אליו. אז איזה תקווה יש בעצם, לשינוי? איזה תקווה יש לאדם להשתנות באמת? ראשית כל, שינוי יכול להתרחש רק כשהוא עובר מהמודע, ומתחיל להשתרש גם בתת מודע. וזה מוליד שאלה: איך דברים נרכשים בתת מודע? איך התת מודע עובד בכלל? בניגוד למודע, התת מודע מקבל דברים לתוכו דרך חזרתיות. הוא היצור המותנה ביותר בהיסטוריה. אם למשל, קראתי בספר שכעס מזיק לבריאות ואני מרגיש שעכשיו הגעתי ל"הארה" בנושא של כעס, ברוב המקרים אני אגלה בעתיד שזה צעד קטן מאד בשרשרת השינוי שלי. המודע שלי מבין- אבל התת מודע שלי עדיין לא הבין בכלל. וזה באמת החלק החשוב. מה שיעזור לי זה להגיב באופן שונה לכעס שעולה בי, או למצבים ש"מדליקים אותי" שוב ושוב, זה שאני אגיב באופן שונה ממה שאני רגיל, לא פעם אחת, אלא עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. שוב ושוב ושוב. החזרתיות הזאת היא הדבר היחיד שמשנה לתת מודע שלך. התת מודע רוצה את זה בגוף שלך, בממשות שלך. לא איכפת לתת מודע מהתובנות שלך, לא איכפת לו מה"הארות" שלך. לא איכפת לו מהספרים שאתה קורא או כותב או ממי שאתה חושב שאתה צריך להיות. איכפת לו רק ממה שאתה עושה שוב ושוב באופן חזרתי יום אחרי יום, שעה אחרי שעה. ככה הדפוסים שמכבים אותך נולדו, על ידי חזרתיות, הטבעה ממשית בגוף ובנשמה. וככה גם הדפוסים מדליקי האנרגיה שבך גם ייבנו- כשהתת מודע שלך ישתכנע שאתה רציני. מה שזה אומר, זה שבאופן מציאותי, כל שינוי עמוק, הוא שינוי מתמשך- שינוי של הרגלים. אנשים אומרים: "אני רוצה להפסיק ל.... (תשלימו כל אחד את החסר עבורו עכשיו ). אולי אנשים אפילו משתנים ליום או ליומיים, או שבוע שבועיים. אבל אז הם חווים משיכה בלתי מוסברת להרגלים הישנים שלהם. הם חוזרים לדפוסי מחשבה מקטינים, להתנהגויות ממכרות. כשאנחנו עושים זאת, אנחנו מרגישים אשמים. אבל זה לא "אנחנו", זה התת מודע שלנו. התת מודע לא שם עלינו. הוא לא אמור לשים עלינו. הוא שם רק על מה שהוא רגיל לחוות ולהיות ביום יום. לכן, הדרך היחידה להשתנות, זה ללכת נגד הטבע של התת מודע שלנו. הרבה פעמים אנשים מבלבלים בין "ללכת נגד הטבע של התת מודע שלנו", לבין ללכת נגד הטבע שלנו. הם מתנגדים לרעיון של כוחניות נגד חלקים מעצמנו. אבל בעיניי, העצמיות שלנו, הטבע האמיתי שלנו, שאליו אנו כמהים להתחבר ולהיות אנחנו, הוא לא התת מודע שכובל אותנו בהרגלים שמכבים אותנו. בניגוד לפרויד ובהמשך לדבריו של ויקטור פרנקל בספרו "האל הלא מודע", אני סבור שיש שכבה לא מודעת רוחנית בתוכנו, עמוקה יותר מהתת מודע הסתמי שלנו. הכבלים של התת מודע הרוחני הזה מצויים פעמים רבות עמוק בתוך התת מודע השגרתי שלנו. מוסתרים על ידו. כולנו עומדים בפני הדפוסים של התת מודע הסתמי שלנו, דפוסים שמונעים מאיתנו שינוי. אז מה עושים כדי להתמודד עם הבור השחור הזה ? מאיפה מתחילים? אני מציע, שבכל תחום שבו את\ה מרגיש תקוע באמת, במעגל אינסופי, תתחיל בלעשות ההיפך ממה שאתה רגיל\ה. הדגש הוא על המילה: "לעשות"- תעשה פעולה, אל תחשוב מחשבה: תעשה את הטלפון הזה, תתעמת עם הקולגה הזה, אל תתפרץ לדברי אחרים גם כשהם מדליקים אותך, תכתוב את הספר גם כשאין לך מוזה, תנשום עמוק במצבים נמרצים. תפעל פיזית ההיפך הגמור ממה שאתה רוצה לעשות. שינוי דרך מעשים, דרך הגוף, הוא דרך מהירה ונפלאה לאותת לתת מודע שלך שדברים משתנים פה באמת. כשתתחיל\י לשנות דברים בממשות של התנהגותך, שוב ושוב ושוב, משהו בך יתחיל באמת להשתנות. גם ברובד של המחשבות והאמונות שלך. גם בזהות שלך. אם באמת תתחיל\י ללכת למכון כושר באופן קבוע, התת מודע שלך יתחיל להבין: "וואלה, הבן אדם באמת רציני. הוא רוצה לעשות ספורט. זה הזהות שלו\ה עכשיו- אדם ספורטיבי". זה לוקח הרבה מאד חזרות של מצבים מאתגרים כדי להגיע לזה, אבל בסוף התת מודע משתכנע ומתחיל לעודד אותך בדרכך. את כל מה שכתבתי עכשיו, כתבתי בהשראת המקלחות הקרות שלי שאני עושה כל בוקר. אני עושה את זה כבר כמה זמן מה, ואין דבר יותר ממריץ ומשמח אנרגטית מזה עבורי, וגם עבור אחרים שנהנים לדעתי מתוספת האנרגיה ביחסינו. אבל תהיו בטוחים, שכל בוקר מחדש, הדבר האחרון שמתחשק לי לעשות, זה להיכנס מתחת למים הקרים. אני מסתכל עליהם בהתחלה מהצד, זורמים, מתנפצים על רצפת המקלחת, ואני שואל את עצמי: "למה? למה? למה"? אני נוגע בהם בקצות האצבעות שלי ומצטמרר. אני יכול להגיד לא. אני יודע את זה. אני יכול לוותר ואף אחד חוץ ממני לא יידע. אני יכול לכבות את המים המציקים, להמשיך ביום יום שלי כרגיל, מנומנם ועטוף וחמים. אבל אני יודע בתוכי שהתרגיל הזה הוא התרגיל הכי רוחני שעשית בחיי. דרכו, אני לומד מזה שדפוסים יכולים להשתנות, שאני יכול לצאת מאזור הנוחות שלי ולצאת משם בחיים, רענן, מלא חיוניות. אני יודע שאני אוותר על אזור הנוחות שלי, ואני ארוויח את עצמי מחדש. אני מלמד את עצמי כל בוקר להיכנס למים הקרים כי החיים מרוויחים כשאנחנו שוברים את הדפוסים המכבים שלנו, נכנסים באמונה לכל מה שאנחנו מסרבים להגיד לו: "כן"!!!!!. ( זה מה שאני צועק שהקור פוגש אותי ) "כן"!!! זה החיים שלנו, החיים המתרחבים. "לא"!!! זה המוות שלנו, המכורבל. אל תתנו לחורף להרדים אתכם. תגידו כן לאלוהים השוכן בחייכם, שקורא לכם מעבר להרגלים שמכבים אותכם, שרכשתם בלי מודעות. ועכשיו, כיוון שהגענו לסוף של המילים פה, אתם מוזמנים לשבור את ההרגל עם הפלאפון שלכם. כנגד רצונכם העיוור, כבו אותו, קומו מנמנומכם, תכינו מרק מצויין לחורף, תשבו ותכתבו על דף נייר את כל הדפוסים שלכם שאתם רוצים לשנות, ואז דברו עם חבר\ה בן\בת זוג ותשאלו אותו איך הוא יוכל לתמוך בכם בתהליך. קדימה קישור לקבוצת המסעות: https://chat.whatsapp.com/GGKfbdK4SbgAdsXFHwNmth

כל הרגשות: 19Alex Ragen, Shlomi Golan ו17 נוספים