"אין קיום שהוא לעצמו. האני הוא תמיד פרי של יחסים" ( בסוד המפגש, פיסקה ג' )

רובנו, כשאנחנו אומרים 'אני', אנחנו מצביעים על משהו. "אני חושב", "אני מרגיש", "אני קיים". אני נעשה למה שאני מצביע עליו. למחשבה שלי. לרגש שלי.

אבל בובר אומר משהו אחר. "האני הוא תמיד פרי של יחסים".

אי אפשר להצביע על האני, אפשר רק להתממש.

האני הוא התגלות של תהליך. הוא מופיע תמיד עכשיו.

"האני הוא תמיד פרי של יחסים".

לפי בובר, האני מתגלה באחת משני דרכים: או, במערכת יחסים סתומה, שמגלה סתימות. או במערכת יחסים נוגעת, שמגלה אותך. לא הכרתי אדם אחד שהיה נוכח בזמן שזיפזפ בין ערוצי יו- טיוב שונים. מתוך מערכת יחסים סתמית, נולד הדומם שבנו.