טיריואנמאנלי- הגילוי מחדש של מרטין בובר ואני ואתה בהודו- חלק א'.

החלק המשמעותי ביותר במסע שלי בהודו, והעשיר ביותר מבחינת ההתמודדות הרוחנית הפנימית, התחילה בעיר טירוואנמאנלי שבדרום מערב הודו במדינת טאמיל נאדו. המסע שעברתי שם מהווה שינוי עמוק בתפיסת העולם שלי, באופן שבו אני מבין את החיים. זהו נושא מורכב עבורי וארוך, ולכן הכתיבה הינה בשלושה מאמרים שונים. זה החלק הראשון.

הסיבה שהגעתי לעיר טירוואנמאנלי, היא כי ידעתי שאני חייב לבקר באשרם של ראמאנה מהרישי. למי שלא מכיר, ראמאנה מהרישי הוא חכם הודי יליד סוף המאה ה 19, שדרכו נחשף הציבור המערבי המודרני לרעיונות עתיקים של חוסר הזדהות עם המחשבה שלך, כדרך להתפכחות, וחוסר שניות ( כמו גם פופולאריזציה של המושגים כגון 'גורו', 'אשראם' ו'הארה' וכדומה על ידי תלמידיו ). הוא עצמו, חי חיים פשוטים וסגפניים למדי, למרגלות הר הארנצ'ולה המשקיף על טריוואנמאנלי, עד שנפטר בשנת 1950. יש לו ספרים רבים של שאלות ותשובות שנכתבו על ידי תלמידיו. נחשפתי ללימוד של ראמנה מהרישי עוד בשנות העשרים שלי, והייתה לזה השפעה גדולה עלי. קסם לי בצעירותיי הרעיון של 'הארה'. האמנתי שיש איזשהוא סף של הכרה, דלת, שלעבור דרכה ישחרר אותי מהתלות שלי בכעס, באנושיות גסה, שימלא אותי שמחה תדירה. גם כשהתחלתי להיות יותר מקורקע, מחובר יותר להכרה פסיכולוגית וגם לחסרונות של חשיבה 'רוחנית' מדי, תמיד ברקע של חיי, עמדה דמותו של ראמאנה כאפשרות לא ממומשת להתפכח מתחושת עצמי קטנונית, להיות בהוויה נוכחת. מרגע שהגעתי להודו, התחלתי להבין שאני חייב להשלים את המעגל הזה בחיים שלי ולהתמודד עם נוכחותו בחיי. לכן, יצאתי לדרך באוטובוס מצ'ינאי ( הקרויה מאדרס לשעבר ), למהבילפורם, ומשם לטיריוונאמנלי.

טיריוונאמאנלי טיריוונאמאנלי היא מדינת טאמיל נאדו בכל מהותה ורמ"ח איבריה. המקדשים המרכזיים, מהאלף הקודם לספירה, עומדים נישאים גבוהים במרכז העיר ומוקדשים לשיווה. הכניסה למקדשים היא יחפה, ובכל יום מגיעים בין אלפים לרבבות. העיר היא דתית מאד ומלאה סאהדו- פרושים לבושי כתום המתגודדים בעיקר סביב האשראם של ראמאנה. ישנם ארגוני צדקה המחלקים אוכל חינם לעולים לרגל, וגם מסעדות לתיירים ולהינדים ממעמד הביניים. בכל ליל ירח מלא, מקיפים מאות אלפי עולים לרגל את ההר שמעל האשראם- אראנצ'ולה. לתפיסתם מדובר בהר קדוש.

התמקמתי בקצה שקט של העיר ובמרחק הליכה מהאשראם. כל יום הייתי הולך לאשראם ושוהה שם כמה שעות, הוגה בחקירת העצמי ובלימוד הספרים של ראמנה. אני כמובן, לא היחיד שעשיתי זאת. זה מה שכולם עושים שם. זה התרבות שם. יש באשראם אווירה מאד שקטה, מיוחדת, עדינה ומכבדת. הבוקר נפתח במזמורים נעימים, ואז אנשים פשוט יושבים למרגלות המקום שבו ראמנה לימד, ומנסים להידבק באנרגיה של המקום. במהלך שהותי באשראם, רציתי לפגוש לעומק את החומרים של ראמנה מהרישי. ראמנה לא האמין במדיטציה. הוא חשב שמדיטציה היא צורה של אגו. במקום זאת, הוא לימד את מה שהוא כינה 'חקירה עצמית'. לדברי ראמנה, ההתפכחות מהאגו שלו התרחשה שלו בגיל צעיר, כאשר חקר את עצמו באופן מתמשך דרך השאלה: "מי אני"? (Who am i?). לדבריו, כאשר אדם שואל את עצמו שוב ושוב את השאלה הזאת, באופן אמיתי וסקרני, הוא יגלה שהוא עצמו איננו המיינד שלו, אלא הוא... רציתי לתת אמון בחקירה הזאת: Who am I? . לכל אורך שהותי בטריווואנמאנלי, שאלתי את עצמי ברצינות את השאלה הזאת.

צהרים אחד, בחום הלוהט, פרשתי מהאשראם של ראמנה והלכתי לחדר הממוזג שלי לנוח. הייתי טמון כולי בשאלה הזאת ואפילו הייתי מתוסכל מהחוסר בהירות שלי, מהתזזיתיות המחשבתית שלי, מהעירפול. ולפתע, הכתה בי תובנה מחשמלת. בהיותי לבד בחדר, שמתי לב שכל מה שיש לי בחדר באותו הרגע, זה רק המחשבות שלי. פתאום הכתה בי התחושה שאותן המחשבות, מרכיבות עבורי את האני שלי. ופתאום הבנתי עד כמה אני מניח שהאני שלי, הוא בתוכי. בפנימיותיי. אבל האם בנחה זו היא נכונה? האם ה'אני' נמצא בתוכי דווקא? בפנימיותיי? זה נראה כל כך מובן מאליו להגיד שכן. שיש 'אני פנימי' מנותק מהעולם שמתקשר עם העולם כרצונו ופורש לחדרו הפנימי כרצונו. אבל האם זה באמת ככה? האם האני הפנימי הזה, הוא לא יותר מאשר וירטואלי? זה היה כל כך מטלטל עבורי לרגע, לערער על הנחת יסוד כל כך פשוטה ומובנת מאליה.

יצאתי מהחדר וחזרתי לרחוב של טירוונאמאנלי, מנסה להבין באמת את התשובה לשאלה הזאת: מי אני? ופתאום, נפלה בי תובנה שאני מרגיש שהיא המתנה הכי גדולה שקיבלתי. השאלה הייתה של ראמנה מהרישי, אבל התשובה הייתה של מרטין בובר.

המשך בפוסט הבא. אצרף קישור בתגובות. בתמונה: טיריוואנמאנלי ממבט מלמעלה. המקדשים האופיינים לטאמיל נאדו במרכז התמונה.