הסימן הראשון לדיכאון רוחני בחיים- זה בלאגן מאסיבי בסביבת החיים. למשל, כשאדם לא רואה משמעות בקליפה של התפוז שהוא קילף, הוא משאיר אותו על השולחן במשך יומיים. כלום לא משנה ולכן אין לקליפה הקשר. הקליפה לא שייכת לשום מקום. היא לא שייכת לשום שיחה. היא לא נוכחת. לכן עשיית סדר, בכל המובנים של החיים, היא בהרבה פעמים עדות לכך שאדם מתחיל לצאת מהדיכאון הרוחני שלו. סדר, פירושו שאני מתחיל לענות לאלוהים בתוך מה שנראה כג'בריש של חיי. מציאות ראנדומלית, מקבלת מאפיינים של קשר ושיח.

בהקשר זה, ובתקופה זו של חיינו, הייתי רוצה להצביע על כך שמה שהטרור מנסה להשיג, תמיד ובכל זמן בהיסטוריה, זה לגרום לדיכאון רוחני. כפי שאני מבין זאת, המטרה המרכזית של טרור נגד אזרחים, היא לא רק פגיעה בנפש, אלא פגיעה בתחושת המשמעות של החברה, בעמוד השדרה הקוהרנטי שלה. המאפיין הנפשי העיקרי של הטרוריסט המצוי- הוא שהוא עצמו חש שהוא חי בעולם שבו לחיי היום יום האזרחיים, הפשוטים, שאותם הוא רוצה "לפוצץ"- אין משמעות. ובהיעדר משמעות, כפי שלימדנו ויקטור פרנקל- ישנו דיכאון רוחני.

מהבחינה הזאת, אין דבר יותר מרוקן ממשמעות מפגיעה מכוונת באזרחים. הכלל הקדוש של צבאות מערביים, שאזרחים אינם מטרה מכוונת של מלחמה, הוא כלל שתומך במשמעות בעולם: יש משמעות למדים שאדם לובש ולא לובש, יש משמעות להקשר, לגיל, לסטטוס, ללפני ואחרי. לתפוז ולקליפה של התפוז. הטרוריסט לעומת זאת, מצהיר ההיפך: הקורבן שלי הוא כביכול אקראי. ליצור תחושה של אקראיות זאת המטרה שלו. כי אקראיות מרוקנת את הזולת ממשמעות, מתחושת קוהרנטיות. הטרוריסט יודע שריקון ממשמעות, הוא הניצחון האמיתי שלו.

לכן עבורי, הניצחון האמיתי, הניצחון הפסיכולוגי והתקומה הנפשית, הרוחנית, והממשית, היא להתעלות מעל הרעיון של האקראיות שהטרוריסט מנסה בכל כוחו להקים. זה אומר, להיות באור של משמעות. להבין: לכל דבר יש משמעות. משטיפת הכלים וטאטוא הרצפה, ועד המקלחת והשיחה עם מישהו שזקוק לכך. מהבדידות ועד החברותא. ממעשי חסד קטנים ושקטים, לצד מעשי גבורה עמוקים כמו זה של ארנון זמורה ז"ל וכל מי שנלחם עבורנו הרחק מביתו ומשפחתו. הכל חלק משיחה מתמשכת. אין דבר שאינו שייך לאור של הדיבור.

לעומת זאת, הראנדומליות, הזרימה הלא חיננית אל תוך הכלום, חוסר הבחירה בחיים, הם כולם ביטוי לאובדן של המשמעות, לחוסר ראיית הממשות. יש שהופכים את הכלום שלהם לתחושה של "אני קורבן" והופכים למרירים וחלשים, ויש שמתחילים לזרום באופן חינני אל המשמעות, לבחור ביום יום שלהם, ולא מאפשרים לעצמם להיות חסרי הקשר.

זאת לדעתי המשמעות של המלחמה האמיתית שלנו, ועל האוייב שעליו נתגבר לנצח.