איך מתרוקנים? ( בהשראת הרצאה של דויד בנאי- קישור בתגובות )

כבני אדם, אנחנו נתקלים הרבה פעמים במצב נפשי של ריקנות. הריקנות הזאת, היא ריקנות שהרבה פעמים לא מתמלאת משום דבר, ולמרות זאת, אנו דוחפים לתוכה כל מיני דברים: אוכל מוגזם, מדיה חברתית מוגזמת, בולעים ובולעים ומקווים שהחור יתמלא. אבל החור לא מתמלא.

לשמחתי, את הריקנות הזאת אנחנו לא מרגישים כל הזמן בחיים, אלא רק לפעמים. אבל אני רוצה להתמקד בתקופות שבהם באמת ברור לנו שאנחנו להוטים להתמלא בשטויות, להסיח את הדעת, לברוח מעצמנו. מה קורה כאן?

ריקנות היא תקופה של כלום, והיא מתרחשת בין עבר לא רלוונטי, לבין עתיד שאין לי מושג מה הוא. זה קורה באופן תכוף יותר מאשר אנשים חושבים. כדי להתמודד עם תקופות כאלו, צריך ללמוד את אומנות ההתרוקנות- אומנות שכמו הרבה דברים חשובים בחיים- לא מלמדים בבית הספר. אומנות ההתרוקנות, היא המוכנות להגיד: "אני בתקופה של מוות. זה תקופת מעבר בין משהו שהיה ונגמר, לבין משהו לא ידוע. בין לבין, אין כלום".

מה זה הכלום הזה? הכלום הזה, זה הניסיון הרוחני שלי, להתרוקן מהעבר שלי, כדי לקבל את העתיד שלי. כשאני נמצא במצב של התנגדות לריקות, אפילו לשירותים אני לא יכול ללכת בלי פלאפון צמוד. אני כל כך מפחד מהרגע הזה של הכלום עם עצמי- שיסמן לי את המוות של עצמי, שאני לא ארשה לעצמי להיות לבד לרגע. אני אדחה בשתי ידיים את הידיעה שאני ריק. אני אדחף ממני בשתי ידיים את העתיד המחכה.

עכשיו, אם אני מתנגד להתרוקנות הזאת, ורץ לתחליפים סינטטים כדי לנסות לעשות לעצמי "החייאה" מלאכותית, אני בעצם מונע מעצמי את המרד בעבר שלי, ואת המילוי האמיתי שיכול לבוא רק כאשר אני ריק באמת. אני בעצם מונע ממני לעבור לשלב הבא בקארמה שלי.

אבל האמת היא, שבמצב של ריק שכזה, הדבר האחרון שאני לעשות זה לקחת פלאפון לשירותים. הדבר האחרון שאני צריך לעשות הוא לקרוא את רשימת הרכיבים על קופסת הקורנפלקס, להאזין לעוד מוסיקה אקראית או לעשות שכיבות סמיכה בלי חשק. פשוט לא. הדבר שאני צריך באמת לעשות, הוא לאפשר לעצמי להתרוקן.

העניין הוא שקשה לנו מאד לתת אמון בתהליך של הכלום הזה. אנחנו לא מאמינים שהמוות הוא חלק מהחיים. אבל האמת היא, שלתת לגיטימציה למוות הרוחני שלנו, זה לתת לגיטמציה לתשוקה הרוחנית שבנו. כי תשוקה אמיתית, היא תשוקה שאומרת: "אני רוצה את זה דווקא- ולא משהו אחר". אבל איך תצליח לדעת את זה, לפני שהרשית לעצמך לסרב לכל התשוקות הקטנות שאתה דוחף לתוך עצמך, כדי לא להרגיש את התסכול שלך על זה שאתה לא באמת מתמלא מהן?

כאשר אנחנו מסרבים לעבור דרך הריק, אנחנו נשארים תמיד ברובד של התאווה, ולא מגלים את התשוקה.

אז אני מציע לכל מי שעובר שלב שכזה עכשיו או בעתיד, לאמץ לתוכו את אומנות ההתרוקנות. זה היכולת להגיד לעצמי: אני רוצה להתרוקן. להיות כלי ריק עכשיו. לא להכניס כלום פנימה. ואני מאמין בתוך תוכי, שלאט לאט, הריק העמוק יתמלא במי באר.