Individual emotional therapy
The space of the emotional therapy is designed to support the main life processes of the person, and to help him look deeply, process, and grow from the challenges he meets in a healing and meaningful way. The difficulties I treat at the clinic are quite diverse, and touch on a range of topics such as: anxieties, traumas, professional and family crises, addictions, unresolved past events, lack of clarity, barriers to creativity, self-image problems, lack of passion, depression, a crippling sense of emptiness and more.
The individual treatment incorporates observation of the person's emotional world, observation of his relationships, his perception of the future, past events that left a mark on him, and also what is happening "here and now" of his experience, in order to allow him full growth. The goal is to help a person, through a deep and clear understanding, to develop from his inner resources towards an authentic and connected life, and to expand to new possibilities that seemed so far away from him.
The atmosphere in my treatment room strives to be open and inclusive, deepening, accepting and curious. In my experience, there is no limit to the places to which one can grow from this space, and to the complex issues that can be processed.
The treatment is intended for people at any stage of their lives, and in any personal and professional 'status'.
Whatever the general difficulty a person brings with them to the treatment room, in my view they also bring their own unique resources for growth. Together, we can tap into these resources and allow them to have a real and profound expression in our everyday lives.
To consult, ask questions, and think together about the possibility of individual treatment, you can contact me: 0547688338
נושאים נפוצים בטיפול רגשי
כמו שאין שני אנשים הזהים זה לזה בעולם, כך כל אדם זקוק לפיתרון ייחודי כדי לתת מענה לקשיים המכבידים עליו. יחד עם זאת, מניסיוני יש כמה רעיונות כלליים שניסחתי שיכולים לפלהיות לעזר ראשוני לאנשים ולהוות בסיס לצמיחה בטיפול פרטני.
חרדה
כמובן שיש הרבה סוגי חרדות, אבל להרבה מהן מכנה משותף: לנסות להתחיל מהידיעה. אנסה להסביר.
כל דבר שמתחילים בחיים, צריכים להתחיל בחוסר ידיעה.
אם אני מנסה להתחיל מצבים מעמדת "יודע"- שהתוצאה כבר ידועה, זה מכניס חרדה לחיי.
למה הכוונה?
אם אני למשל, נכנס לחדר מלא באנשים זרים, ואני כבר "יודע" שהם אמורים לחבב אותי ולהעריך אותי- זה מכניס אותי לחרדה, משום שאני לא מצליח להיות בהווה, אלא אני מנסה להכתיב את התוצאה כבר בהתחלה של המצב. בעצם, אני מכניס את עצמי לשיפוט של עתיד דמיוני שהמצאתי.
אבל אם לעומת זאת, אני מתחיל מצבים ראשוניים לא ב'ידיעה'- מה אמור וצריך להיות ומה אני מצפה שיקרה- אלא בחוסר ידיעה: הם אולי יחבבו אותי, אבל אולי לא. אולי הם יהיו אדישים כלפי. אולי כלום לא יקרה פה. מי יודע? במצב זה, אני משחרר את מה 'אמור להיות', ומאפשר לדברים פשוט להיות כפי שהם. אם אני מאפשר לעצמי להיות בחוסר הידיעה הזה, כמצב התחלתי, העתיד לא נכנס אל תוך ההווה ואינני משתעבד לחרדה.
זכרו: העתיד הוא בתחום השכל- אנחנו צריכים לתכנן את העתיד עם השכל.
לעומתו, ההווה הוא תחום הרגש.
אם הדפוס שלנו בחיים הוא לערבב את העתיד אל תוך ההווה- העולם הרגשי שלנו מרגיש שנשמטת לו הקרקע תחת הרגליים.
בסרטון המצורף כאן אני מסביר עוד כמה זוויות הקשורות לחרדה חברתית הקשורה ל"חרדה חברתית" שאולי יהיו לכם לעזר.
דיכאון
דיכאון הוא תופעה מורכבת, שיכול להיות לה הרבה היבטים. זה נע בין הפסיכולוגי, למעשי, לרגשי, לקוגנטיבי, לגופני, לתזונתי, ועוד אין ספור היבטים.
אבל, מניסיוני, דיכאון עמוק קשור לרוב במה שפרויד כינה "סופר אגו נוקשה". כלומר, האדם סוחב איתו קול פנימי מאד קשה כלפי עצמו, מצליף, חסר רחמים ותוקפני- שנוכח אתגרי החיים, מרסק את כבודו הפנימי של האדם ואת תחושת הערך שלו.
והכי קשוח, זה שהרבה פעמים, דווקא אנשים נחמדים בחברה, שמאד דואגים וחומלים לאנשים אחרים, יהיו מאד תוקפניים כלפי עצמם. כאילו אין להם אף פעם רשות להביע תוקפנות כלפי חוץ, אז הם נכנסים בעצמם ב 300 קמ"ש במקום זאת.
הדבר שהכי חשוב לי שתזכרו בנידון, הוא הדבר הבא: דמיינו שהייתי מספר לכם על אדם שנמצא בקשר אינטימי עם מישהו שמספר לו את כל סודותיו וחולשותיו, ואדם זהומנצל זאת כדי "לרדת עליו" ללא הרף ולרדות בו. האם זה מעשה ראוי בעיניכם? בוודאי שלא. הרי אותו אדם חשף את החולשות שלו מתוך אמון בחברות ביניהם ואין ראוי לנצלו.
קל וחומר שאנו לא ראויים, כאשר אנו משתמשים בידע האינטימי שלנו על עצמנו כדי לפגוע בערך העצמי שלנו.
והדבר הכי משמעותי, הוא שהצלפה פנימית שכזו איננה מביאה לשינוי הרגשי והפסיכולוגי המיוחל. כלומר, אדם שחושב שהוא ישפר את עצמו על ידי רודנות עצמית, בדרך כלל יגלה שבדיוק ההיפך הוא הנכון. אם אני "נכנס בעצמי" על כך שאני אוכל יותר מדי עוגות שוקולד, אני רק אוכל עוד עוגות שוקולד כדרך להשתיק את הקול האגרסיבי בראש שלי שמעודד אותי לשנוא את עצמי. זה תגובה טבעית.
מניסיוני, ההתחלה של הריפוי של הדיכאון שלנו, מתחילה ביכולת שלנו לעדן את התוקפנות שלנו כלפי עצמנו, מה שמאפשר התבוננות בעיניים סקרניות על החיים והבחירות שלנו והאפשרות באמת להרחיב את תחום הבחירה שיש לנו מתוך אמון בדרכינו והבנה עצמית.
עדיין לא הכנתי סרטון על דיכאון. כשאכין את הסרטון אצרף אותו לכאן. בינתיים אני מצרף סרטון בנושא של החלמה נפשית שמתכתב עם הנושא.
ביטחון עצמי
ביטחון עצמי גם הוא, נושא מורכב. ישנם אנשים שמרגישים ביטחון גדול כשהם לבד, אולם כשהם בחברת אנשים אחרים, הביטחון הזה הוא הולך לאיבוד. ישנם אחרים שבדיוק ההיפך, כאשר הם בחברה הם מרגישים את העוצמה שלהם, ודווקא כשהם לבד או אפילו באינטימיות אחד על אחד, משהו בביטחון שלהם נעשה מבוייש.
באופן כללי, ביטחון עצמי הוא דבר שנרכש מתוך אינטראקציה עם אנשים קרובים ורחוקים. קשה מאד לבנות ביטחון עצמי לאורך זמן "לבד מול המראה" . הביטחון העצמי שלנו נבנה מתוך חיזוקים שאנחנו מקבלים על מעשינו, שוב ושוב ושוב. לכן, אחת המשימות של הורה טוב הוא לחזק את הילד שלו ולהחמיא לו. אחרת, עלול להיווצר בור בתחושת הביטחון העצמי של הילד ועלול להיווצר בעיות של דימוי עצמי.
כמובן, לפעמים אנחנו לא מקבלים חיזוקים מהחברה, וזה לא באשמתנו. לפעמים החברה עצמה היא בעלת ערכים מצומצמים, ומתעלמת מהישגים רוחניים אמיתיים של חברים בקהילה. מסיבה זו, הרבה אנשים ראויים וטובים יש להם בעיות בדימוי העצמי שלהם, כתלוי בסביבה התרבותית שלהם, אף על פי שהם בעלי ערך רב כשלעצמם.
לכן, חלק חשוב מבניית הביטחון העצמי הוא להתאמץ ולמצוא סביבה שנותנת לי פידבק על ערכים שחשובים בעיניי. לכן, מציאת קהילה חברים ושותפים לדרך בחיים, היא דבר קריטי בחיים בבניית הביטחון העצמי של האדם.
בדרך כלל הבעיה של אנשים עם ביטחון עצמי נמוך, נובע מכך שהם קיבלו פידבק שלילי מחברה ראשונית שהם גדלו בה ( משפחה עם ערכים מסויימים למשל ). הפידבק הוא כל כך שלילי עד שהדימוי העצמי הנמוך שלהם לא מאפשר להם להאמין שהם יכולים למצוא שותפים לדרך. הם לא מאמינים שהם ראויים לזה.
לכן, חלק חשוב מכל טיפול רגשי, הוא בניית דימוי עצמי טוב ואמיתי, ודיוק הקהילה שאני רוצה לחיות בה, שיכול לתמוך בי בעולם הערכי שלי.